יום 1

 

נחתנו בשעה 2:00 בלילה בטיביליסי ויחסית מהר סיימנו את מעבר הגבול וכל השאר.

בשדה התעופה פרטנו 50$ כדי שיהיה לנו כסף מקומי (לארי) ליומיים הראשונים עד שנתקל בבנק... בדיעבד גילינו שבשדה התעופה מקבלים שער יותר טוב מבעיר אז ההמלצה שלנו היא לפרוט סכום גדול על ההתחלה בשדה. פגשנו 3 ישראלים וחלקנו איתם מונית להוסטל של אירינה שהזמנו אצלה חדר מראש באימייל. (גם במונית הייתה לנו תובנה והיא לבקש מההוסטל לשלוח מונית כי זה יותר זול- 30 לארי במקום 40 ששילמנו בשדה אחרי התמקחות) 

באופן מפתיע, למרות שהזמנו אצל אירינה מקום מראש, כל החדרים היו תפוסים והיא לקחה אותנו לשכנה שלה והלינה אותנו בחדר של הסבתא- 25 לארי לאדם. לא הכי נקי, ודי חם... ללא ספק הנחיתה הייתה פחות רכה משחשבנו. התמקמנו, אור הספיק לתקן לסבתא את המאוורר שלא עבד כבר כמה שנים והלכנו לישון. 

למחרת על הבוקר הלכנו לבית של אירינה וקיבלנו ממנה הסבר קצר על המטרו, הרכבת ומה עלינו לעשות בגדול. החלטנו פשוט לצאת לעיר וללמוד אותה דרך הרגליים. אז הלכנו... והלכנו... והלכנו... ולבסוף הגענו לתחנת הרכבת (במטרה לקנות כרטיסי לילה למסטייה) בתחנה גילינו שכל המקומות תפוסים לימים הקרובים (המסקנה שלנו: תשריינו תאריך שבו אתם רוצים לנסוע למסטייה כבר בארץ ותזמינו מראש מקומות בחדר פרטי של 2 / 4 מיטות באתר האינטרנט של הרכבת)

לא התייאשנו והחלטנו לנסוע למסטייה בתחבורה הציבורית הידועה לשמצה- מרשוטקה! 

הדרך למסטייה באמצעות מרשוטקה היא דרך זוגדידי ועולה 15 לארי עד זוגדידי (4 וחצי שעות) ועוד 20 לארי למסטייה (3 שעות)- סה"כ 35 לארי לאדם וכמעט 8 שעות. (יתכן ונהגים מקומיים יגידו לכם שאתם חייבים לקחת מונית לקוטאיסי ומשם לזוגדידי אבל זה לא מדוייק ואף יקר יותר. יש מטביליסי מרשוטקה ישירות לזוגדידי). מכיוון שיצאנו לדרך הארוכה יחסית מאוחר הגענו לזוגדידי רק לקראת 18:30 ושם היינו צריכים להגיע למרשוטקה למסטייה. כמובן שנהגי המוניות כמו בכל מקום בעולם תכמנים והתחנה בה יורדים בזוגדידי שונה מהתחנה ממנה יש לקחת את מרשוטקת ההמשך למסטייה. לכן היינו צריכים לקחת מונית שעלתה 2 לארי לאדם לתחנה השניה.

מצאנו את המרשוטקה למסטייה די במהירות והנהג בישר לנו שעוד 20 דק' יוצאים לדרך. 

מה שלא ידענו ביום הראשון לטיול זה שלא משנה מה הנהג הבטיח... מרשוטקה בגיאורגיה לעולם לא תצא עם היא לא מלאה. 

אחרי שעה וחצי של המתנה וויכוחים בלתי פוסקים ברוסית קלוקלת (אוצר של 10 מילים התגלה כשימושי למדיי) התייאשנו. למזלנו היה באזור נהג ג'יפ בשם דוד שמתגורר במסטייה והסכים לקחת אותנו למסטייה במחיר של המרשוטקה- 20 לארי לאדם. (לידע כללי, זה ממש לא המחיר המקובל, פשוט זה היה עדיף לו מכלום כי הוא במילא חזר הביתה. בד"כ נהג פרטי יקח באזור ה-200 לארי לנסיעה הזו)

אחרי 3 וחצי שעות נסיעה סוף סוף הגענו למסטייה, עייפים אך מרוצים. 

גם במסטייה ידענו היכן אנחנו מתכננים לישון ונסענו הישר לביתה של מאנו ראטיאני (שהיא ד"א אחות של נינו ראטיאני ובת דודה של דוד הנהג) גם אצל מאנו לא היה לנו יותר מדי מזל וכל החדרים היו תפוסים אז הלכנו לשכנה שלה אירנה שם היינו האורחים היחידים וקיבלנו חדר לא רע בכלל במחיר של 15 לארי לאדם. מכיוון שהגענו מורעבים שאלנו את מאנו אם יש סיכוי שיש לה מלפפון ועגבניה שנוכל להכין לנו סלט, היא ביקשה שנמתין דקה ומיד הוציאה לשולחן מרק, לחם, עוף, סלט, תה ועוגיות. לזה בהחלט לא ציפינו. אחרי שהיא אפילו לא הסכימה שנשלם לה (או שלפחות נשטוף כלים) הבנו שכל מה שסיפרו על הכנסת האורחים הגיאורגים פשוט נכון!