אז מה עושים כשיש זמן פנוי? נוסעים לעוד יקב! הפעם בגורג'יאני. אף אחד לא דיבר שם אנגלית והצלחנו לתקשר עם כמה מילים ברוסית והרבה תנועות ידיים. הם היו מקסימים והתעקשו שנטעם צ'וצ'חלה. באופן מפתיע זה היה לא רע בכלל! משם המשכנו חזרה לכיוון סירנרי שם פגשנו עוד שני זוגות ישראלים והמשכנו לבירה במסעד המשקיפה על הנוף של כל האזור (נמצאת בכניסה לסירנרי ליד הגשר) שם נהננו גם מהופעה של נגנים מקומיים. 

כשחזרנו לבית של נאטו גילינו שהלילה אין לה חדרים פנויים אבל היא לקחה אותנו לשכנתה דודו (שאצלה החדרים לא היו מביישים חדר בבית מלון עם מקלחת חדשה ופרקט) והתעקשה שאת ארוחת ראש השנה נבוא לעשות אצלה בכל מקרה. היא שאלה מה המנהגים אצלנו בראש השנה (מכיוון שהם אינם יהודים) ואמרה שהם מצפים לנו בארוחת הערב.

אחה"צ החלטנו לעשות סיבוב בפארק שגילינו בקצה העיירה. כשנכנסנו בשער שמענו קולות שירה של כמה גברים מהמבנה הסמוך והחלטנו לראות מה קורה שם. מצאנו 3 גברים גאורגים בסביבות גיל 65 שהזמינו אותנו להצטרף אליהם לחגיגה. הם שרו, אכלו, שתו ובעיקר השקו אותנו ביין! הם לא ידעו ולו מילה אחת באנגלית, אבל זה לא מנע מאיתנו לבלות שעה שלמה בחברתם ולנהל שיחה די מעמיקה על קשרי ישראל-גאורגיה ועל כמה שהם אוהבים את מדינת ישראל (וכל זה עם 10 מילים ברוסית ושתי ידיים).

את ארוחת החג עשינו אצל נאטו ונדהמנו למראית השולחן שחיכה לנו. מרק, סלטים, עוף, וכמובן- תפוח בדבש ורימון. תחילה היינו רק אני, אור, נאטו, לאדו ובנותיהם. בירכנו לכבוד השנה החדשה, הדלקנו זיקוקים (במקום נרות) ושרנו שירי ראש השנה. במהרה הצטרפו אלינו כמה מטיילים מפולין, רוסיה וספרד וכולם חגגו עימנו את ראש השנה כשכל כמה דקות מרימים כוסית, ושרים שירים בכל שפה אפשרית מסביב לשולחן.