יומן מסע > יום 10

יום 10

 

בוקר אחרון בגאורגיה, ויש לנו יום שלם לבלות בטביליסי. 

פתחנו את היום בפרידה מסירנרי ונסיעה לכיוון טבליסי. נסיעה של בערך שעתיים בכבישים ראשיים (מי היה מאמין...) גם הפעם חלפנו על פני מס' כפרים שהמקומיים בהם מוכרים את סחורתם ברחוב, אבל לכולם יש בדיוק את אותו דוכן. בכפר אחד כולם מוכרים רק תפוחים, בכפר אחרי כולם מוכרים רק עגבניות, ובכפר השלישי כולם מוכרים רק גבינות. 

כשהגענו לטביליסי עם הרכב, היינו צריכים לנווט לכיוון ההוסטל בו ישנו (ושם קבענו עם נציג החברה שיבוא לאסוף את הרכב) זה התברר כמשימה לא פשוטה בכלל. אחרי 5 ימים של ניווטים בין כפרים נידחים ושטחים שאפילו לא מופיעים במפה- טביליסי התגלתה כמקום הקשה ביותר להתמצא בו בדרכים. מזל שיש Waze ומזל שהוא עובד גם בגאורגיה... האומנם עם מפות בגרוזינית אבל לפחות ההוראות באנגלית. תוך 3 דקות הגענו. 

החזרנו את הרכב לגבי (הנציג של NTS) שהציע לבוא לקחת אותנו בלילה לשדה התעופה במחיר זול ממונית, אז קבענו שנפגש שוב מאוחר יותר. 

את המשך היום שלנו בילינו ברחבי טביליסי ולמדנו להכיר אותה דרך הרגליים. הלכנו שעות על גבי שעות ברחובות ובסמטאות הקטנות ביותר של העיר. 

תחילה לקחנו מטרו לאזור התחנה המרכזית שם יש שוק ענק Station Square Market ובו תוכלו למצוא הכל מהכל- בגדים, מכשירי חשמל, תמרוקים, כלי בית, יינות, אוכל, מזכרות ועוד...  מקום נחמד לטייל בו בשעות הבוקר המאוחרות בטבליסי ולטעום ממטעמי הרחוב הגרוזיני (חצ'אפורי, צ'וצ'חלות ועוד...) קנינו מגנט לאמא והמשכנו אל עבר העיר העתיקה. טיילנו בסמטאות הצרות והיפות של האזור, ראינו את בית הכנסת הישן וחיפשנו את בית חב"ד אך ללא הצלחה מרובה, אז החלטנו להמשיך הלאה בטיול העירוני שלנו ולעלות לרכבל אל עבר תצפית על העיר. הנסיעה ברכבל מצריכה כרטיס מגנטי כמו במטרו (אחד מספיק) ויש להטעין אותו בלארי אחד לאדם עבור כל כיוון. סה"כ הלוך-חזור לזוג, 4 ל'. הנסיעה עצמה ברכבל לא מלהיבה במיוחד חוץ מהרוחות העזות שנשבו בחוץ וטילטלו את הקרון באוויר. בסיום הנסיעה מגיעים לנקודה גבוהה ולתצפית מרשימה על העיר כולה. 

התחנה הבאה שלנו הייתה שוק הגשר הישן- הפשפשוק. בדרך לשם חלפנו על פני פארק נחמד וגילינו חבורה של מקומיים- נהגי מונית ומדריכי טיולים בהפסקת צהריים (ארוכה במיוחד) בעיצומו של טורניר שש-בש. כמובן שביקשתי להצטרף ובלי יותר מדי אנגלית פצחנו בטורניר שש-בש סוער. בסיומו הם עזבו בבושת פנים אחרי שניצחתי את שניהם :)

גאים ומרוצים המשכנו לכיוון שוק הגשר הישן שם מצאנו דוכנים מקסימים והרבה סוחרים שעברו את גיל 70 מזמן. זהו שוק עתיקות וניתן למצוא שם חפצי ערך בני מאות שנים. אוספים ישנים, מטבעות, חפצים ואותות מתקופת המלחמה, סכו"ם מכסף, מצלמות ישנות, כלי נגינה, ותכשיטים. מצאתי שם שעון יד יפיפיה אבל המוכר טען שהוא כבר לא עובד וגם כנראה לא יעבוד לעולם אז ויתרתי. 

הערב התחיל לרדת ונעשה קריר במיוחד אז חזרנו לכיוון ההוסטל של נינו לשים עלינו עוד שכבה. לפני ארוחת הערב החלטנו לחפש שנית את בית חב"ד ולאחל שנה טובה והפעם הצלחנו! בכיוון העיר העתיקה פגשנו שתי ישראליות שבדיוק היו בדרך לארוחת חג שני אז הצטרפו אליהן. מסתבר שבית חב"ד בגיאורגיה הוא לא מרכז מטיילים אלא בית פרטי של הרב ששמח להזמין מטיילים אליו ולעזור בכל מה שצריך, אבל את ארוחת החג הם עושים במסעדה באזור. במסעדה פגשנו המון מטיילים ישראלים שהכרנו לאורך הדרך- במסטייה וקזבגי, וגם ידידה של אור מהבית. 

את הערב חתמנו במסעדה האהובה עלינו בטביליסי אליה חזרנו שוב ושוב על שדרות רוסטאבלי (מס' 38) והלכנו להפרד מנינו היקרה בביתה.

10 ימים מדהימים של נופים, תרבות, אנשים טובים, ובעיקר כיף הגיעו לסיומם. 

 

עד הטיול הבא... 

שירה ואור